ומה מלמד אותנו החיפוש, הוא מלמד אותנו על תרבות הצריכה שלנו. אנחנו התמכרנו למוצרי הצריכה ובעיקר לטלפונים הסלולריים. היצרנים, הסטרטאפיסיטים ובעקבותיהם גם הממשלות למיניהן זיהו כר נרחב לפיתוח כלכלי. כולם הבינו שאנחנו "המכורים" נעשה את הכל באמצעות הטלפון הסלולרי הנגיש. בימים אלה קראנו גם על השימוש הנורא בטלפון, גם בעת אקטים מיניים. כמובן אלה נקודות הקצה, אך מאפיינות את עומק הבעיה.
אנחנו נמצאים בתהליך של התחממות הולכת וגוברת של כדור-הארץ. התחממות שאולי קשורה לתהליכים טבעיים שאיננו מבינים, כי הם כאוטיים, אך אני מקבל על-פי עקרון הזהירות המונעת, שאנחנו בני האדם במרוץ המטורף שלנו אחרי עוד גאג'ט, עוד בגד מדליק, סלולר משודרג וכמובן איך שכחנו מכונית חדשה שאך זה יצאה לשוק. אנחנו בני האדם במו ידינו, במו הדחפים והמוטיבציות שלנו, הורסים את הבית.
מובילי XR מטילים את האשמה בממשלות באשר הן, שהן ולא אחר צריכות להחליף "דיסקט", לשנות גישה. הממשלות חייבות להישיר מבט אל האזרחים ולומר בגלוי שהמדיניות הכלכלית, "עגל התחרות" ועוד החלטות רבות אחרות גרמו לבזבוז משאבי טבע, לשימוש בדלקים פוסיליים עדאין קץ. באופן כללי הכלכלה החופשית, החרות האינסופית של הייצור והצרכנות הביאו אותנו לסחרחרת של צמיחה שמקורה בנו האזרחים שקונים עוד ועוד ומצמיחים כלכלות.
הנושא הזה של השוק החופשי והתאגידים הענקיים שצמחו בעקבותיו הצמיחו "מדינות חדשות" כמו מיקרוסופט, אפל, פייסבוק, גוגל ועוד מדינות שכוחן צומח מהכסף הרב שהן גרפו, רווחים מעסקות אינסופיות. בדרך זו התאגידים הללו, הוכיחו שאפשר לקיים "מדינה" ממדיניותכלכלית המושתתת על מכירת מוצרים ולא על מיסים. אך זה דיון אחר שנתייחס אליו בהזדמנות אחרת.
ה"מדינות החדשות" והמדינות המסורתיות מדברו עדיין על התחרות ועל הצמיחה כמודל כלכלי יחיד שאין לא תחליף. ארגונים אזרחיים במהלך השנים, ניסו למרוד בשיטה וזכורות לנו הפגנות ההמונים נגד הגלובליזציה והטוטליטריות של השיטה הניאוליבראלית. הפגנות שעשו שינוי, אך שינוי קטן יחסית שכן הניאוליברליות עדיין מובילה את מרבית המדינות. החברה האזרחית תלויה במידה לא מבוטלת בבעלי הון שתורמים ולכן נחלשה במעט בנקודה זו והארגונים שורדים ואפילו יותר מכך כשהם מטפלים בהצלחה בסוגיות מיקרו, שמעיקות על אזרחים. הארגונים מתקשים לפעול בקואליציה ולנסח חזון משותף מסיבות רבות ומגוונות. עובדה שמאפשרת לממשלות ולתאגידים להמשיך בדרך כמו אתמול וכמו שלשום.
דומה שכעת יש הזדמנות, כעת כשלכולם ברור שיש בעיה. כעת יש הזדמנות להרים את הכפפה. יש התארגנות אזרחית בינלאומית, ששורשיה בעקרונות הדמוקרטיה ההשתתפותית. מודל שיכול לתרום רבות לפתרון המשבר הענק בשיטה הדמוקרטית, משבר מדאיד לא פחות ממשבר האקלים. ההתארגנותשל קבוצות XR יכולה לאפשר כעת לממשלות ולתאגידים להגיע להסכמות חדשות. אעז ואומר שזו ההזדמנו ת של ממשלות להתפייס עם האזרחים, לומר את האמת ולחפש ביחד פתרונות. הממשלות, העסקים והחברה האזרחית. צריכות לשלב ידיים לקבל החלטות משותפות בתחומים רבים ומגוונים. אני אומר באופן כללי שאנחנו חייבים להשתחרר מתרבות הצמיחה, מהפיתוח המואץ ולהתחיל לחשוב על הסביבה שבה אנחנו חיים. בעידן הזה חייבים לעבור לשיטות עבודה גמישות ויצירתיות, להתנייע בהסעות המונים או ברגל, אופניים. להיפרד לשלום מהרדיפה אחרי מותגים ולחשוב על חיים נפלאים בלי זללנות יתר. יש רעיונות אינספור, אבל צריך לחשוב על המשימה החשובה שבשפה האקולוגית קוראים לה צמצום השימוש בפחמן ובשפה האקלוגית שאני מציע לשנות את תרבות הייצור והצריכה.
בישראל למשל נמצאו מאגרי גז ענקיים. המאגרים נמצאו כשבעולם הבינו שדלקים פוסיליים מזיקים לכולנו. העבר הוא הכרחי כבר נאמר, כעת לצד הידע שיש לנו גז לאנרגיה חייבים להפרד ממנו לשלום לנצל את אנרגיית השמש ולזכור שחשמל זהו מוצר ויש לצרוך אותו במשורה, כי כבר הבנו שצריכת יתר גובה מאיתנו מחירים גבוהים.
2019-08-03 07:15:25Z
https://news.google.com/__i/rss/rd/articles/CBMiNWh0dHBzOi8vd3d3Lm5ld3MxLmNvLmlsL0FyY2hpdmUvMDAyNi1ELTEzNTU2Ni0wMC5odG1s0gEA?oc=5
No comments:
Post a Comment